שינויים רבים עברו על תחום האופנה ככל שמעמד האישה התפתח. איך כל זה משפיע על מה שאנו בוחרות ללבוש?
כולנו יודעים כי במקור, בגדים נועדו לכסות את החלקים האינטימיים בגופנו ולחמם אותנו. מאידך לא צריך לעבור קורס סטיילינג מקצועי כדי להבין שבכך לא מסתכם תפקידו של הבגד וכי אם היינו מסכמים את תפקידי הבגדים רק בכיסוי וחימום הרי שלא הייתה הצדקה לכל עולם האופנה.
ככל שהתפתח מעמד האישה, גם הבגד שהיא לבשה כבר לא שימש "רק" כאמצעי לכיסוי הגוף אלא התפתח וקיבל את מעמדו כאמצעי ביטוי ומעמד מגדרי, אתני, דתי , גילאי ועוד.
בגד שונה שיקף הבדלים בין קבוצות שונות ואפילו הבדלים בתוך הקבוצות עצמן. נשים שהשתייכו לקבוצות דתיות מסוימות, לקבוצות מעמד מסוים וכו', הקפידו על כללי הלבוש של הקבוצה ואלה "שמרו" עליהן ועל הייחודיות שלהן כחברות בקבוצה זו וגם העניקו להן סוג של בטחון, "גב" ותחושת שייכות.
דרך מרשימה עשה לו תחום האופנה וככל שהתפתח מעמד האישה, התפתחה גם האופנה הנשית בהתאמה ובהלימה מלאה:
במאה ה- 19 נהגו הנשים ללבוש מחוך בצורת האות S שדחף את הישבן לאחור ואת החזה לפנים. שמלות המקסי שלטו, מה שכמעט לא השאיר מקום לאופנה של נעליים. בתחילת שנות ה- 20 השתנתה המגמה ולאחר מלחמת העולם הראשונה נצפו נשים רבות כשהן לבושות בחצאיות ושמלות שהתקצרו לאורך הקרסול וחשפו את הרגל. לקראת סוף שנות העשרים החלו הנשים להשתחרר יותר במקביל לעצמאות שרכשו והחלו ללבוש בגדים מבדים רכים כמו משי, ובגזרות משוחררות יותר ולא צמודות לגוף. גם תחום האקססוריז לשיער לא קופח וקטגוריית אביזרי השיער התפתחה באותה תקופה וכללה סרטים לשיער וקישוטי שיער נוספים.
בתחילת שנות הארבעים ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה נכנסו המכנסיים המחויטים למרכז העניינים, כשנשים רבות שהתגייסו למאמץ המלחמתי דאז החלו לעבוד בבתי חרושת והתלבשו במכנסיים שהחליפו את השמלות. בשנות החמישים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, נוצר שוב עידן של פריחה בתחום האופנה כשהחצאיות המלאות שכללו תחתית חזרו ואיתן גם החליפות המפוארות ונעלי העקב.
שנות השישים הביאו אלינו את חצאיות המיני והגרביונים ואילו בשנות השבעים הפציעו נעלי הפלטפורמה ומכנסי הפעמון. בשנות השמונים חזרו אלינו כריות הכתפיים, הפרוות ואביזרי האופנה הגדולים והשופעים כשלצידם הג'ינסים ובגדי הגוף. שנות התשעים הביאו אלינו את הג'ינס והטישירט ובתחילת שנות ה- 2000 הכל חזר והתערבב: סגנונות משנים קודמות צצו ועלו לקדמת הבמה והשתלבו באופנת הרחוב כאילו הם הדבר הבא.
האם לכלל הנשים מתאימה הגישה הקבוצתית הזו שמכתיב עולם האופנה? לא בהכרח. האינדיבידואליסטיות שבינינו יחושו לא אחת מאוימות מכללי הלבוש והקודים הקבוצתיים ויחפשו פריטי לבוש ואקססוריז ייחודיים שיבטאו באופן הולם את האישיות שלהן ויעניקו ביוטי לאישיותן ולסגנונן יוצאי הדופן .
כך למשל, התפתח סגנון הלבוש הגברי על ידי נשים: נשים בחליפות גבריות ואפילו בעניבות היוו בתחילה מראה יוצא דופן וייחודי אך כיום אין מי שמרים גבה כשנתקל באישה הלבושה באופן זה.
גם פריטי לבוש של מותגי על מבתי אופנה עילית מהווים טרנד שהתפתח עם השנים כשהסתבר שהוא מסוגל "להרים" תדמיתית נשים ממעמד כלכלי חלש יחסית שחיפשו וגם מצאו חיקויים זולים של דגמי מעצבים יוקרתיים רק כדי להרגיש שייכות לקבוצה המשתייכת למעמד גבוה.
טוב עשה מגזין ה"ווג" כשכבר בשנות השבעים הכריז כי אין יותר כללים בעולם האופנה, מה שהיווה בזמנו סוג של ניסיון לנרמל את תופעת ייצור הבגדים הסינטטי והזול שחדר אל מרכז האוכלוסייה, נראה כיום כמו הנורמה עצמה שנהייתה מודל לחיקוי, דבר שהתאפשר רק בזכות התפתחות המעמד הנשי והתחזקותו, באופן בו הנשים בוחרות את מה שבא להן ללבוש ואת האופן שבו בא להן להתלבש.
