לרגל יום הקעקועים הבינלאומי ביקשנו מירין שחף להציג לנו את הקעקועים הפרטיים שלו. לא תאמינו מה גילינו
ירין, אתה אמן איפור מפורסם וידוע מאד, מכתיב דעת קהל ומשפיען רשת. בחייך ובעיסוקך אתה מייצג אומנות שהיא מאד ארעית או במילים אחרות: כל מה שאתה יוצר, יורד לאחר מכן בעזרת מסיר איפור. האם לא חשבת פעמיים לפני שהתקעקעת? לא עבר לך בראש שמה שאתה עושה כבר לא ירד בשום מסיר איפור לעולם?
"ממש לא. להיפך, התכוננתי לזה מאד: ישבתי בבית במשך ימים רבים ושעות ארוכות ותכננתי כל קעקוע וקעקוע שלי. היו לי סקיצות שעברו שינויים ועיבודים רבים עד שהתגבש אצלי הרעיון הסופי ורק כשהייתי משוכנע לגמרי שאני רוצה על הגוף שלי את מה שיש בסקיצות שתכננתי, הלכתי להתקעקע. הגעתי לתהליך הזה כשאני מאד שלם עם מה שאני עושה".
כאחד שהגיע מבית עם רקע דתי, מה אמרו ההורים על הקעקועים של הבן?
"אין ספק שמה שעשיתי היה מוזר להם, אבל אפשר בהחלט לומר שזה לא הדבר הראשון שאני עושה שנראה בעיניהם מוזר כך שהכל טוב, כולנו מקבלים אחד את השני באהבה, כולל השקפות דתיות ודעות על קעקועים".
עבור לא מעט אנשים יש נטייה לאחרונה לקעקע על גופם את השמות של יקיריהם. זה התחיל כבר בעבר, במי שקעקעו את "אין כמו אימא" ותפס תאוצה למגמה שנמשכת עד היום, כשכל הורה מקעקע את שמות ילדיו, כל אהוב מקעקע את שמה של אהובתו ועוד.
איפה הטרנד הזה תופס אותך?
"על זרוע ימין שלי מופיע הכיתוב ONLY ואלו בעצם ראשי התיבות באנגלית של השמות "עונג, נאווה לירי וירין" – שתי בנותיי ואשתי. אפשר בהחלט לומר שכל עולמי, כל המשפחה שלי נמצאת על הגוף שלי".
אפרופו משפחה, איך תפס טרנד הקעקועים את שאר בנות הבית?
"אשתי נאווה דווקא לא בעניין בכלל, אבל לירי ועונג בנותיי, מאד התחברו והתקעקעו בעצמן. לצד הקעקועים "הרגילים" שלהן, הן הגדילו לעשות וקעקעו על עצמן את השמות אחת של השנייה: לירי קעקעה את השם של עונג ועונג קעקעה את השם של לירי".
על היד הימנית שלך מקועקעים שני פלאחים (מכסים שנראים כאילו עשויים מרצועת ברזל מוברגת ליד) מה עבר לך בראש כשעשית אותם? הומאז' לדמות האיש הביוני?
" זה הרבה יותר מזה: יש כאן בעצם אזכור לכל יתר העולמות שלי: לתחום הפרנסה שלי, לאחד מתחומי העניין העיקריים שלי, לתאריך הלידה שלי ואפילו רמז או חידה אם תרצו, לתאריך בו אסתלק מהעולם בעתיד:
על הפלאח הראשון כתוב: Its all about beauty שזה התחום שממנו אני מתפרנס . על הכתף קעקעתי סוג של מטוס, מפציץ גרמני מתקופת מלחמת העולם השנייה- אחד מתחומי העניין שמאד מרתקים אותי. על הפלאח השני מקועקע הכיתוב SINCE 1962 – שנת הלידה שלי וממש מתחת בפרץ של ציניות מעורב במקאבריות קעקעתי את המילה EXP – תאריך פקיעת התוקף שלי… ליד הקעקוע הזה השארתי כמובן קו ריק למילוי, כי בינתיים אני כאן כדי להישאר"….
זה בהחלט עוזר להזכיר עד כמה הכל זמני בעולם ושהכי חשוב ליהנות ממה שיש כאן ועכשיו. איזה קעקועים עוד לא עשית ותהיה מעוניין לעשות בעתיד?
"לא נראה לי שאעשה עוד קעקועים: אני שלם מאד עם הקעקועים הקיימים שלי, עשיתי "וי" על פרק הקעקועים בחיי וסיימתי עם זה. חוץ מזה, שלהתקעקע זה די כואב, כך שלא נראה לי שאחזור לזה. מצד שני, אם בכל זאת אשנה את דעתי ביום מן הימים, אני חושב שאקעקע אלמנט גרפי כלשהו שאין כל קשר בינו לבין עולם הציור: משהו בסגנון פס ארוך, מדויק, חד ומאד גרפי, כאמור".
לשאול אותך איזה מהקעקועים שלך אתה אוהב יותר מכל, זה כמו לשאול ילד את מי אתה אוהב יותר, את אבא או את אמא … ובכל זאת?
"חד משמעית, הקעקוע של שמות בנות משפחתי מנצח בגדול. אני אוהב אותו הכי בעולם כמו שאני אוהב אותן".
לרגל יום הקעקועים הבינלאומי, האם יש לך עצה, טיפ או מסר למי שעומד או מתכנן את הקעקוע הראשון שלו?
"בהחלט כן: קעקוע לא הולכים לעשות בספונטניות רק כי קמנו על הבוקר ובא לנו שינוי בחיים. אם בא לכם שיני זה בסדר גמור והגיוני, רק תבדקו היטב מה בדיוק בא לכם: לעיתים בגד חדש או תספורת חדשה יעשו את העבודה לגמרי ותשיגו את השינוי שרציתם. קעקוע זה חתיכת שינוי, הוא נשאר איתכם לנצח ולכן תעשו אותו רק כשאתם שלמים לחלוטין עם ההחלטה וכמובן עם הציור או המילים שאותם בחרתם לחרוט ולהנציח על גופכם".
